פסק-דין בתיק עמ"נ 21526-06-12

1.         ערעור וערעור שכנגד על פסק דינה של ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית בעיריית חדרה, שניתן ביום 2/4/12. בפסק הדין נדחו מרבית טענותיה של ביירון יעוץ והנדסה בע"מ, על שומת ארנונה שהוצאה לה בגין החזקתה בנכס המשמש לאחסנה של ציוד.  מדובר בשומה שהוצאה ביום 2/9/10 והתייחסה לתקופה שמיום 1/1/03 ועד ליום 31/10/2010.

2.         בערעורים מועלות טענות שונות כנגד פסק הדין של ועדת הערר כאשר השאלה המרכזית הנה סמכותה של העירייה להוציא למערערת שומה רטרואקטיבית, כלומר לתקן את השומה ולהגדיל את חיובי הארנונה לתקופה שהסתיימה. כן חולקים הצדדים על היקף השטחים נשוא החיובים, על סיווגם של חלק מהשטחים ועל מועד תחילת חיובי הארנונה.

רקע

3.         ביירון יעוץ והנדסה בע"מ (להלן: "המערערת"), הינה חברה העוסקת במסחר בציוד הנדסי כבד. המערערת החזיקה, החל משנת 1999, במגרש המהווה חלק מחלקה 6 בגוש  10047 ועשתה בו שימוש מסחרי. מדובר במגרש המצוי ממערב לכביש 4, בתחום שיפוטה של עיריית חדרה. המגרש מצוי בשטח המיועד על פי תכנית המתאר הרלבנטית ליעוד חקלאי. בעבר, ובטרם החלה המערערת להשתמש בו, שימש המגרש לגידול עופות ונבנו בו סככות ולולים לגידול.

במשך שנים רבות נדרשה המערערת לשלם לעיריית חדרה ארנונה אשר חושבה על פי שטח כולל של 4,115 מ"ר שסווג כקרקע למלאכה. בשטח כולל זה נכללו 281 מ"ר של מבנים מתוכם סווגו 45 מ"ר כמבנים למלאכה, 236 מ"ר בסיווג סככות למלאכה ו-3,834 מ"ר בסיווג קרקע תפוסה למלאכה. 

4.         בשנת 2004, בעקבות ביקורת שנעשתה במקום, הוגש כנגד המערערת כתב אישום לבית המשפט לעניניים מקומיים בחדרה, בגין ניהול עסק ללא רישיון במגרש (תיק עמ"ק (חדרה) 537/04). בכתב האישום יוחסו למערערת עבירות על פי סעיפים 4, 14, (5) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 וסעיפים 8.10 א' 8.1  לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995.

המערערת הורשעה על פי הודאתה וביום 21/11/06 ניתן כנגדה גזר דין שכלל בחובו צו לסגירת העסק והעתקו. הצו עוכב למשך 24 חודשים על מנת לאפשר למערערת להתארגן.

גם לאחר גזר הדין המשיכה המערערת להחזיק במגרש, אם כי לטענתה העבירה את פעילות המסחר למקום אחר והמגרש משמש אותה אך ורק לאחסנת הציוד.

5.         לטענת העירייה, התברר לה במהלך ביקורת שנערכה במקום, כי לא רק שהמגרש לא פונה אלא להיפך; המערערת הרחיבה את השטח התפוס על ידה והחלה באחסון ציוד גם בחלקות סמוכות - חלקות 4 ו-5 בגוש 10047.  בשנת 2008 בוצע צילום אוויר של כל האזור ובשנת 2009 הוחלט לבצע מדידה בנכס.

            במדידה, שנערכה על ידי מודד מטעם העירייה, כך נטען, נמצא כי שטח המבנים במקום הנו 664 מ"ר ולא כפי שצוין בדרישות הארנונה בעבר. כמו כן, נמצא כי נתפס שטח קרקע נוסף של כ- 2,700 מ"ר שכלל לא נכלל בחיובי הארנונה בעבר.

6.         לאחר כל אלו, נשלחה למערערת ביום 21/6/10 הודעה שכותרתה "תיקון שומת ארנונה לשנת 2003 -2010 בגין הנכס המוחזק על ידכם בסמוך לכביש 4 (גוש 10047 חלקה 6) בחדרה" (להלן:"הודעה השומה"). בהודעת השומה נרשם, כי על פי המדידה שבוצעה בנכס, יש לחייב את המערערת כדלקמן:

-           281 מ"ר מבנה למלאכה - סיווג 403;

-           384 מ"ר סככות למלאכה - סיווג 974;

-           6,551 מ"ר קרקע תפוסה למלאכה - סיווג 743.

בהתאם, הוצאה שומה לשנת 2010 וכן הוצאה דרישת חיוב על הפרשי השטחים לכל השנים משנת 2003 - 2010. בסך הכל נדרשה המערערת לשלם בגין השנים 2003 - 2010 ארנונה בסך של 1,047,670 ש"ח.

ההליכים

7.         על דרישה זו הגישה המערערת השגה למנהל הארנונה ומשזו נדחתה, הגישה עררים לוועדת הערר (עררים 03/11, 27/10). ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים ואף ביקרה בנכס וביום 2/4/12 נתנה את הכרעתה.

ועדת הערר קיבלה את עמדת העירייה ולפיה המערערת עושה שימוש בשטח נוסף על 2,700 מ"ר שלא נכלל בדרישת הארנונה הקודמת. הוועדה דחתה את טענת המערערת כי השטח נתפס רק לפרקי זמן קצרים. עם זאת, הוועדה קבעה כי לא הובאו ראיות שהשטח הנוסף נתפס קודם למועד שבו נערך צילום האוויר הראשון מיום 22/11/06, ועל כן קבעה כי יש לחייב את המערערת בגין החזקת השטח הנוסף רק ממועד זה ואילך.

            הוועדה ציינה כי השטח הבנוי בפועל ואשר נכלל גם בתשריט שהגישה המערערת קרוב לשטח שנמדד על ידי העירייה (644 מ"ר (עמ' 3)), אולם קבעה, כי בשים לב לתשריט של המערערת ולאור עמדת העירייה, ניתן להסתפק בחיוב שטח של 571 מ"ר (עמ' 4). הוועדה דחתה את טענת המערערת לעניין הגדרת חלק מהשטח הבנוי (כ-243 מ"ר) כסככה וקבעה כי מדובר במבנים שבהם יותר מדופן אחת ועל כן אינם כלולים בהגדרת סככה.